שחף - טקס בע"מ נ' עיריית תל-אביב

פסק-דין

לפני בקשה למחיקת בקשה לאישור תובענה מנהלית כתובענה ייצוגית, אשר הוגשה ביום 12.9.2011.

עניינה של התובענה הוא חיובם בארנונה של חדרי שירותים קומתיים בבניינים שאינם משמשים למגורים.

במסגרת התובענה התבקש בית המשפט לקבוע, כי הקבוצה המיוצגת על ידי התובעת תכלול את כל הנישומים בתחומי העיר תל אביב, המחזיקים נכסים בבניינים שלא משמשים למגורים והמחויבים על ידי הנתבעת, עיריית תל אביב, בארנונה בגין שטח חדרי שירותים משותפים שבקומת הנכס. זאת, על אף שהוראת הפטור מחיוב שטחים משותפים הקבועה בצו המיסים חלה עליהם.

עוד ביקשה המבקשת לחייב את המשיבה להחזיר לה סך של 2,442 ₪, וכן לחייבה להשיב לכלל חברי הקבוצה סך של 57,826,869 ₪ - אומדן הסכומים שנגבו מהם בשנתיים האחרונות בשל הטלת הארנונה על חדרי השירותים המשותפים.

בתגובתה, טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על הסף ממספר טעמים. ראשית, לטענת המשיבה, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעניינים אשר בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה. כמו כן נטען, כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית נוכח קיומם של הליכים מקבילים בפני ועדת הערר. עוד טענה המשיבה, כי התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה, שכן יש לבחון בנפרד את נתוניו ונסיבותיו הספציפיות של כל נכס.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי ביום 3.2.13, אשר נועד להתנהל כדיון מקדמי בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגישה ב"כ המשיבה החלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה שניתנה בעניינה של המבקשת ביום 10.10.12. מדובר בהחלטה שעסקה בשאלת הפחתת חיובי שטחים, אשר הם בעיקרם שטחים טכניים ומשותפים המצויים בחזקתה של המבקשת יחד עם אחרים בנכס המוחזק על ידם. לפי ההחלטה, התקבל עררה של המבקשת לשנת 2009 בכל הנוגע להפחתת השטחים המוגדרים כשטחים משותפים בבניין שאינו מיועד למגורים.

יצוין, כי חרף העובדה שעניינה של המבקשת הוסדר זה מכבר במסגרת הערר שהגישה לוועדת הערר בשנת 2009, לא מצאה המבקשת לנכון להביא עובדה זו לידיעתו של בית המשפט והיא נתגלתה לראשונה במהלך הדיון ביום 3.2.13.

בדיון טען ב"כ המבקשת, כי היא רשאית להמשיך ולטעון לזכותה לשמש כתובעת ייצוגית, חרף הודעתה של ב"כ המשיבה, לפיה המשיבה תפעל בהתאם להחלטתה של ועדת הערר גם לגבי שנת 2010, אם לא יחול שינוי במצב הדברים.

בהחלטתי בתום הדיון קבעתי, כי על המשיבה להודיע לב"כ המבקשת תוך 30 יום את עמדתה הסופית לגבי החיוב בארנונה לשנת 2010. נקבע, כי אם יתברר, כי הוסדר עניינה של המבקשת לגבי שנה זו- אין עוד מקום לדון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית והבקשה תימחק.

בתאריך 10.3.13 הודיעה ב"כ המשיבה, כי ביום 7.3.13 התקיים דיון בוועדת הפשרות העירונית והוחלט, כי לאור המלצת בית המשפט, תחיל העירייה את החלטת ועדת הערר בעניינה של המבקשת אף לגבי שנת 2010. בנסיבות אלה טענה המשיבה, כי יש למחוק את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, בהתאם להחלטה שניתנה ביום 3.2.13.

סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") קובע כך:

"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם- בשם אותה קבוצה".

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 3.2.13, משהודיעה המשיבה, כי היא מעניקה פטור למבקשת גם לגבי שנת 2010, למבקשת אין עילה או עניין אישי בהליך נושא הבקשה. משכך, לא קיימת אפשרות שהמבקשת תעמוד על זכותה לשמש כתובעת ייצוגית. משהוסר עניינה של המבקשת מסדר היום, אין אפשרות לדון בעניינו של כלל הציבור הנוגע לתובענה באמצעות ההליך שנקטה המבקשת.

כמו כן, סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כך:

"אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד בו הוגשה הבקשה לאישור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של כל חבר בקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית לתבוע, בשל אותה עילה, סעד גם לגבי תקופות נוספות".

משהודיעה המשיבה, כי היא מעניקה פטור למבקשת גם לגבי שנת 2010, הרי שאין למבקשת עוד עילה על פי חוק תובענות ייצוגיות, המגדיר, כי ניתן לחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה של עד 24 חודשים, אשר קדמו למועד בו הוגשה הבקשה לאישור, דהיינו חודש ספטמבר שנת 2011.

אציין, כי לרשות המבקשת עמד מסלול ההשגה על קביעת המשיבה בדבר חיובה בארנונה בהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, וכך עשתה כאשר הגישה ערר לגבי שנת 2009, אשר התקבל בסופו של דבר. מסיבות שלא הובהרו, בחרה המבקשת שלא לנהוג באופן דומה גם לגבי שנת 2010, והעדיפה לפעול בערוץ מקביל, של הגשת תובענה מנהלית ולדרוש סעד של השבה. בחירה זו, שאינה נקייה מספקות, מחייבת הכרעה שיפוטית שאותיר לעת מצוא, לאור העובדה שהתובענה נמחקת.

אשר על כן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתובענה עצמה נמחקות.